טחורים בנשים הרות ולאחר לידה

טחורים הם התרחבות ודליות של הוורידים באזור פי הטבעת והרקטום, המתנפחים ויוצרים גוש ורידי שגורם לעיתים לכאב, צריבה, גרד ואף דימום רקטלי [PMC]. תופעה זו נפוצה מאוד אצל נשים הרות ולאחר לידה – ההערכות הן שכ־30%–40% מהנשים ההרות סובלות מטחורים, בעיקר בשליש השלישי של ההריון ועד כחודש לאחר הלידה [Cleveland Clinic]. ההריון והלידה עצמם מהווים גורמי סיכון משמעותיים עקב שינויים הורמונליים ולחץ מוגבר באגן [PMC]. מחקרים מראים כי עד כ־40% מהנשים בהריון או לאחר לידה חוות טחורים או בעיות דומות [PMC], ובמחקר משנת 2024 נמצא שכ־34.6% מהנשים פיתחו טחורים לאחר הלידה [PMC].

גורמים לטחורים בהריון ולאחר לידה

• שינויים הורמונליים: במהלך ההריון עולה רמת הפרוגסטרון, המרפה את דפנות כלי הדם ומעלה את הסיכון להתפתחות טחורים. הורמונים אלו גם מאטים את פעילות המעיים, תורמים לעצירות ומגבירים את הסיכון [PMC].

• עצירות: נפוצה מאוד בהריון עקב הורמונים, תוספי ברזל, ירידה בפעילות גופנית ולחץ מהרחם. העצירות גורמת לצואה קשה ולמאמץ ביציאה – מה שמגביר את הלחץ על כלי הדם [Cleveland Clinic].

• לחץ פיזי מהרחם: הרחם הגדל לוחץ על כלי הדם באגן, מה שמקשה על זרימת הדם ויוצר גודש ורידי, נפח הדם העולה בהריון מוסיף לעומס הזה [PMC].

• הלידה עצמה: מאמץ הלחיצות בלידה וגינלית מגביר את הלחץ על כלי הדם ועלול לגרום לטחורים חדשים או להחמרת קיימים. משך לחיצות ממושך, לידה מכשירנית או תינוק במשקל גבוה מגבירים את הסיכון [PMC].

אבחון טחורים

האבחון מבוסס על תסמינים כמו כאב, תחושת גוש, דימום או גרד, ובדיקה גופנית. הרופא עשוי לבצע בדיקה רקטלית או אנדוסקופיה קצרה (אנוסקופיה או סיגמואידוסקופיה) לשם אבחנה מדויקת [Cleveland Clinic]. במקרים מורכבים תיתכן הפניה לפרוקטולוג לבדיקה מעמיקה יותר.

אפשרויות טיפול

• טיפול שמרני: ברוב המקרים ניתן להקל על התסמינים באמצעים פשוטים – אמבטיות ישיבה חמות להרפיית השרירים, קומפרסים קרים, שמירה על היגיינה עדינה, הימנעות מישיבה ממושכת ומאמץ בשירותים, [Gastroenterology of the Rockies].

• טיפול תרופתי מקומי: משחות מאלחשות (כמו לידוקאין), נרות עם קורטיקוסטרואידים או חומרים טבעיים (כגון הממליס), ותרופות לריכוך יציאות – כל אלו מסייעים להקלת כאב, גרד ודלקת. לרוב התכשירים המקומיים ספיגה נמוכה ולכן נחשבים בטוחים בהריון ובהנקה, אך מומלץ להתייעץ עם רופא, [Mayo Clinic].

• טיפולים רפואיים מתקדמים: במקרים חמורים ניתן לשקול קשירת טחורים בגומייה (Rubber Band Ligation), סקלרותרפיה (הזרקת חומר מטרש), קריותרפיה או ניתוח להסרת טחורים. טיפולים אלו לרוב נדחים עד לאחר הלידה אלא אם כן יש צורך דחוף, [Gastroenterology of the Rockies].

תזונה למניעת עצירות וטחורים

תזונה עשירה בסיבים תזונתיים (25–30 גרם ביום) ושמירה על שתייה מספקת מסייעת ליציאות רכות וסדירות, וכך מפחיתה את הלחץ על פי הטבעת. מומלץ לצרוך ירקות, פירות, דגנים מלאים וקטניות, ולשתות לפחות 8–10 כוסות מים ביום. תוספי סיבים (כגון פסיליום) עשויים לעזור גם כן, [Mayo Clinic].

פעילות גופנית וחיזוק רצפת האגן, הליכה, שחייה ופעילות מתונה עוזרים להמריץ את פעילות המעיים ולשפר את זרימת הדם. שינוי תנוחות לעיתים קרובות ושכיבה על הצד מקלים על הלחץ באגן [Stanford Medicine].

בנוסף, תרגילי קיגל מחזקים את שרירי רצפת האגן, משפרים את זרימת הדם המקומית ועשויים לסייע בהפחתת התסמינים [Cleveland Clinic]. לאחר הלידה מומלץ להיעזר בפיזיותרפיסטית לרצפת האגן להדרכה מותאמת.

לסיכום, טחורים הם תופעה נפוצה בקרב נשים הרות ולאחר לידה, אך ברוב המקרים ניתנים להקלה באמצעות טיפול שמרני, שינויים תזונתיים ופעילות גופנית. במקרים חמורים ישנם טיפולים רפואיים בטוחים שיכולים לשפר את איכות החיים.

#טחורים_בהריון#בריאות_נשים#אחרי_לידה#רצפת_האגן#עצירות#סיבים_תזונתיים#טיפול_שמרני#פיזיותרפיה_לנשים#הריון_בריא#שיקום_אחרי_לידה#הנקה_וטחורים#תרגילי_קיגל#פעילות_בהריון#בריאות_המעיים#כאב_פי_הטבעת