המחלות הכי נפוצות בילדים

אבעבועות רוח

מחלת אבעבועות (chickenpox) הרוח נגרמת על ידי נגיף ממשפחת ההרפס. זהו נגיף (וירוס) מדבק ביותר ולכן בחשיפה הכי קטנה, כמעט בוודאות מובטחת הדבקה. הוירוס עובר ההדבקה באוויר אל דרכי הנשימה בכל דיבור, שיעול, עיטוש או שירה או דרך הנגעים העוריים. תקופת הדגירה אורכת כ-10-21 ימים ולאחריה יופיעו סימני המחלה: עליית חום ופצעים מאד מגרדים בפיזור לא אחיד על פני כל הגוף. כעבור 5-7 ימים יפסיקו להופיע נגעים חדשים והחום ירד. לרוב, ואם הילד לא גירד מדי את הפצעים. הנגעים יחלימו ולא יותירו אחריהם צלקות.

מחלה זו עוברת בדרך כלל ללא סיבוכים גדולים, וגורמת לחיסוניות הגוף. לעיתים, נפגוש סיבוך משני של המחלה והוא זיהום של הפצעים על ידי חיידקים נוספים שחדרו. סוג של ניצלו את המצב ועכשיו מאד נוח להם לתקוף את המערכות משום שהכניסה לגוף קלה הודות לפצעים וגם היכולת של הגוף להתגונן פחותה משום שהוא כבר עסוק בהתמודדות אחת. סיבוכים נוספים הינם דלקת קרום המוח, דלקת במוח ודלקת ריאות.

 סיבוך מאוחר של המחלה הינו שלבקת חוגרת (הרפס זוסטר) לרוב, מופיעה בגילאים מאוחרים ואפילו בגיל השלישי. מאד אופיינית אצל חולים מערכת חיסון מדוכאת או מוחלשת  ונשים בהריון.

קיים טיפול אנטי-ויראלי. יחד עם זאת, הדרך המומלצת ביותר להימנע מהמחלה הינה חיסון פעיל. כיום, ניתן החיסון ב-2 מנות: המנה הראשונה ניתנת בגיל שנה, יחד עם חיסון האדמת-חזרת-חצבת, ואילו המנה השניה ניתנת בכיתה א'. החיסון לא מונע לחלוטין הידבקות במחלה. אבל, היא מובילה לכך שמי שנדבק לאחר חיסון יקבל מחלה מאד קטנה, קלה ונקודתית ועל כן גם עם סיבוכים פחותים.

חשוב לדעת, שאדם שלא נדבק במחלה בגיל צעיר או לא חוסן, חשוף למחלה קשה יותר בגיל המבוגר.

 שפעת

המחלות השכיחות ביותר בעונת החורף בילדים הינן דלקות של דרכי הנשימה העליונות הנגרמות על ידי מספר נגיפים. וירוס  הגורם לשפעת הוא רק אחד מהנגיפים הללו. מחלות דרכי הנשימה כשמן כן הן, הן מדביקות דרך הנשימה. טיפות זעירות המופרשות מדרכי הנשימה בכל דיבור, צעקה, שירה שיעול או עיטוש. מרגע החשיפה תהיה דגירה קצרה, בת יום עד 3 ימים עד להופעת הסימנים שהם: חום, כאבי גרון, שיעול, נזלת, כאבי ראש וכאבי שרירים.

האוכלוסיות העלולות לסבול בעיקר ממחלה קשה או מסיבוכי המחלה הם תינוקות קטנים, מבוגרים, חולים במחלות כרוניות ובעיקר חולי אסטמה ומחלות ריאתיות אחרות, חולים עם דיכוי של מערכת החיסון ונשים בהריון.

סיבוכי המחלה שעלולים להיות הם דלקת ריאות חידקית משנית. כלומר, חיידקים שהגיעו ונהנים מנוזלים במערכת הנשימה וגוף תשוש המתקשה להלחם בשתי חזיתות. החמרה של מחלת ריאות כרונית או דלקת שריר הלב.

הטיפול היעיל ביותר גם פה יהיה שמירה על היגיינה, ריחוק חברתי וחיסון. בשל השינויים התכופים בהרכב הגנטי של נגיפי השפעת, יש צורך להתחסן בכל שנה בחיסון המכיל 3 זני שפעת הצפויים לגרום למגיפה בשנה זו. תינוקות יכולים וכך גם מומלץ להתחסן החל מגיל 6 חודשים.

דלקת אוזן תיכונה

נתחיל מהבחנה קטנה. יש דלקת הנפוצה מאד בתינוקות עד גיל שנה . זוהי דלקת אוזניים הנגרמת מהאכלה בבקבוק בשכיבה בפרט בתמל. הנוזל חודר אל האוזן, שם הגוף מזהה חומר לא פיזיולוגי ומנסה לטפל בזה. בכך הוא מוביל לאיזור נוזלים וחומרים של מערכת החיסון בתקווה לנקות את המקום.

המחלה הנפוצה שאנו נדבר עליה כעת, היא דלקת אוזן תיכונה. היא נפוצה בעיקר בגילאי חצי שנה ועד שנתיים והיא הסיבה הנפוצה ביותר למתן אנטיביוטיקה לילדים בשנות חייהם הראשונות.

כדי לאבחן, חשוב לדעת שלרוב לדלקת זו, קדמה מחלה בדרכי הנשימה העליונות המלווה בחום, נזלת ושיעול. הנגיף המזהם את דרכי האוויר העליונות גורם לנזק זמני לריריות ובכך מאפשר לחיידקים הנישאים בדרכי הנשימה העליונות לחדור לאוזן התיכונה ולגרום שם לדלקת.

הסימנים למחלה הם: כאבי אוזניים. ילדים יגעו הרבה באוזניים, יבכו ומי שמדבר, יספר על הכאבים העזים. כמו כן, חום, אי שקט, לעתים שיעול ונזלת ואף יתכנו שלשולים או הקאות.. הבדיקה האבחנתית היא כמובן בדיקת אוזניים עם אוטוסקופ אצל רופא הילדים. בבדיקה ניתן להבחין כי התופית נראית אדומה ובולטת, לעתים פורצת מוגלה לאפרכסת.

דלקת אוזניים היא אמנם מחלה חיידקית, אך לרוב חולפת מעצמה ללא צורך בטיפול אנטיביוטי.  לכן, בשנים האחרונות מקובל להשהות את הטיפול למשך 24-28 שעות בילדים בני חצי שנה ומעלה שאינם מראים סימני מחלה קשים. כאשר מדובר בתינוק קטן, או במחלה סוערת, או בחשש לסיבוך, יטפלו מיידית באנטיביוטיקה.

אחד החיידקים השכיחים הגורמים לעד מחצית מדלקות האוזניים הינו הפנאומוקוק. חיסון הפרבנר מכיל כמה סוגי פנאומוקוק ולכן מוריד את שכיחות דלקות האוזניים במקרים רבים. קיימים ילדים הנוטים לסבול מדלקות אוזניים חוזרות, ומטופלים שוב ושוב באנטיביוטיקה. הבעיה היא שחיידקים אלה עלולים לפתח עמידות. לכן, במקרים של דלקות אוזניים חוזרות, התייעצו עם רופא אף אוזן וגרון לגבי האפשרות של החדרת צינוריות אוורור כלומר כפתורים.

פריחות המלוות בחום

פריחות כמו שאנו מכירים אותן אצל מבוגרים יכולות להגרם מכמה גורמים כשהבולטות הן אלרגיות ותגובות דלקתיות של הגוף. אצל ילדים, נפגוש פריחות המלוות מחלות זיהומיות שונות  במהלך המחלה או לאחריה. לכן, אצל ילדים ובפרט אצל תינוקות, פריחה המלוות בחום היא אינדיקציה לבדיקה מיידית של רופא הילדים.

יש פריחות אופייניות לנגיפים מסויימים שאנו נעזרים בצורתן ובאופיין אף לאבחן את המחלה כמו למשל במקרי אבעבועות רוח או מחלת הפה והגפיים.

מחלות נוספות שגורמות לחום בשילוב פריחה היא חצבת וריקציה שמגיעה דרך עקיצות של קרציות. לכן, באיבחון מחלות אלה הרופא יברר האם הילד מחוסן לפי גילו והאם היה בקרבת בעלי חיים או מדשאות.

מחלות אלה אינן פשוטות ולעיתים לאיבחון יעזרו בבדיקות דם. הטיפול בהן הוא אנטיביוטי.

המצב המסוכן ביותר מבין פריחות המלוות בחום יהיה בזיהום של חיידק המנינגוקוק A. מה שידוע יותר בשמו החיידק הטורף או החיידק האלים. הסימן האופייני ביותר לפריחה זו מעבר לכך שהיא מלווה בחום, היא אינה נעלמת כשלוחצים על הנגעים, בניגוד לפרייחות אחרות.

במצב זה, לרוב, הילד יהיה חלש מאד, חיוור ועד אפאתי. זהו מצב אקוטי המחייב פינוי מיידי לבית חולים.